איך להפסיק לעשות פיפי בלילה

איך להפסיק לעשות פיפי בלילה

ההרטבה הלילית הינה תופעה נפוצה מאוד בקרב ילדים, ומופיעה בדרגה מסוימת גם אצל בני נוער, ובהמשך החיים גם בגילאים מבוגרים. במאמר זה נתמקד בשאלה איך להפסיק לעשות פיפי בלילה כאשר מדובר בילד.

מדוע זה קורה?

הדבר החשוב ביותר להבין לגבי הרטבה לילית, הוא שמדובר בתופעה פיזיולוגית. נכון שיכולות להיות לה השלכות נפשיות, אך המקור איננו נפשי, כלומר אינו תלוי ברצונו של הילד. דברים אלו נכונים לגבי הרטבת לילה ראשונית, אך בהרטבת לילה שניונית (הילד חוזר להרטיב אחרי שכבר נגמל), ייתכנו סיבות נפשיות כמו מתח נפשי או תגובה לאירועים חיים דרמטיים. עם זאת, אפילו בהרטבה שניונית וכאשר הגורם הוא נפשי, הדבר אינו נמצא בשליטתו של הילד. חשוב מאוד להבין זאת מאחר שההתמודדות עם הרטבה לילית צריכה להיות חיובית, תומכת, פרקטית, ובלתי מאשימה או מטילה אחריות על הילד.

כיום ידוע על מספר גורמים פיזיולוגיים העשויים לשחק תפקיד בהרטבה הלילית. הראשון הינו חוסר בשלות של רפלקס ההשתנה, ובו מטפלת שיטת הזמזם (הפעמונית) שעליה יוסבר בהמשך. הגורם השני הינו ייצור מוגבר של שתן בלילה כתוצאה מהקטנת הייצור של הורמון ADH בשעות הלילה, השלישי הינו בעיה במנגנון המווסת את הערות והשינה, והרביעי הוא שלפוחית שתן קטנה יחסית לכמות השתן המיוצרת.

עוד חשוב לזכור שכעשרים אחוזים מהילדים בני ה- 5 מרטיבים בלילה, שמונה אחוזים מבני ה- 10, וחמישה אחוזים מרטיבים בין גילאי 12 ל- 18. כפי שניתן לראות, בדרך כלל הרטבת הלילה משתפרת וחולפת מעצמה עם הגיל, אך אין בכך לומר שהיא לא גורמת למצוקה – ההולכת וגוברת לרוב ככל שהילד מתבגר. על כן, הורים (וילדים) רבים מעוניינים להבין איך להפסיק לעשות פיפי בלילה.

אז איך עושים את זה?

בשלב הראשון יש לפנות לרופא ילדים, שייתכן שיפנה לאורולוג ולבדיקות נוספות, על מנת לשלול בעיות אחרות העומדות מאחורי ההרטבה הלילית. בתוך כך, מומלץ לנהל יומן שבו רושמים כמה פעמים הילד עושה פיפי במהלך היום ואת הכמויות, כמו גם את הפיפי בלילה, וזאת על מנת להתאים בצורה הטובה ביותר את הטיפול. באשר לפעולות שצריך לבצע לפני השינה, כדאי להימנע מצריכת משקאות או מאכלים משתנים, ולדאוג שהילד מרוקן את השלפוחית לפני שהוא נכנס למיטה. ניתן בהחלט לתת מילה טובה אם הילד התעורר והמיטה יבשה, אך מרבית אנשי המקצוע ממליצים להימנע ממתן פרסים וכמובן ממתן ביקורת או מאמירות שליליות אם המיטה רטובה. כאמור, ההרטבה אינה מצויה בשליטתו של הילד.

מעבר לכך, שיטת הטיפול הנפוצה ביותר הינה הפעמונית (נקראת גם זמזם). את הפעמונית מחברים לסדין או לתחתונים, ועקב רגישותה לרטיבות היא מצפצפת כאשר הילד מרטיב. כאמור, גורם עיקרי להרטבה לילית הוא חוסר בשלות של רפלקס ההשתנה, כלומר הילד אינו שם לכך שהשלפוחית מלאה, ולכן הפעמונית מייצרת התניה במוח בין רטיבות ובין הצורך לשים לב ולקום.

אמנם, לעיתים הילד אינו מתעורר גם מהזמזום, אך הוריו מתעוררים, מעירים אותו ולוקחים אותו לשירותים, וכך נוצרת ההתניה. מצד שני, הצורך של ההורים והילד להתעורר אף מספר פעמים בלילה, הופך את הטיפול בזמזם למאתגר, ולכן, לפני שמתחילים יש להביא בחשבון כחודש עד חודש וחצי של “פרויקט”.

מלבד הפעמונית, הרפואה הקונבנציונאלית מציעה גם תרופות, שחלקן מיועדות להחליף את הורמון ADH ואחרות מגדילות את נפח שלפוחית השתן. עם זאת, ראוי לציין כי לפחות לחלקן יש תופעות לוואי, ושלאחר סיום נטילת התרופה ההרטבה עשויה להישנות. בכל מקרה, את נטילת התרופה יש להתחיל רק לאחר ייעוץ של רופא הילדים או האורולוג, ולאחר שהבנתם את כלל האפשרויות הקיימות.

ובינתיים, עד שהרטבת הלילה תסתיים, ניתן להזמין תחתוני ספיגה לילדים דרך האתר.