כבעלת עסק למוצרי ספיגה למבוגרים אני מגיעה מדי שבוע לבתים של אנשים מבוגרים שחלקם מעסיקים עובדת זרה בביתם 24/7. אני מתבוננת על היחס של המטפלת לקשישה, איך היא מתייחסת לקשישה, האם הן עושות משהו יחד, האם הן משחקות? מדברות? איך התקשורת ביניהן.
ההחלטה בדרך כלל להכניס עובדת זרה הביתה לא פשוטה בכלל, ובנוסף לוקח זמן לשכנע את האם שזה הדבר הנכון והטוב ביותר עבורה. לרוב יש התנגדויות מצד האמא: אני לא רוצה ולא צריכה שמישהי תהיה לי כל היום בין הרגליים. אני מסתדרת מצויין. מה אני לא יכולה לעשות דברים לבד? אתם איתי, אתם באים לבקר אותי.
בני המשפחה שרואים שאמם מתקשה בהליכה, לא מצליחה להגיע בזמן לשירותים, מתקשה לבשל לעצמה את הארוחות, לא יוצאת מהבית, לא יכולה להישאר לבד, רוצים להקל עליה ורוצים להיות שקטים בזמן שהם לא איתה. בני המשפחה צריכים להיות עם המון סבלנות ואהבה כלפי האמא המתנגדת, בביקורים אצלה לדבר איתה על הדברים הטובים שיקרו בעקבות נוכחות עובדת זרה בבית ולהראות את הצד הטוב: את לא תישארי לבד, תמיד תהיה לך חברה בבית, יהיה לך עם מי לדבר, תוכלי לצאת מהבית.
בנוסף לשקט הנפשי של בני המשפחה שאמם המבוגרת לא לבד במהלך היום והלילה, תמיד יש איתה מישהי למקרה שצריך משהו דחוף.
תהליך הבאת עובדת זרה לבית המבוגרת לוקח זמן, לכן עדיף להתחיל אותו כאשר מרגישים שהאם מתחילה קצת להתקשות.
*לשון הפוסט נקבה, אך הוא מתייחס גם לזכר